שלב הפרי-מנופאוזה וגיל המעבר
גיל המעבר (מנופאוזה) הינו שלב טבעי בחיי האישה המסמל את סוף תקופת הפוריות ומאופיין בהפסקת המחזור הוסתי. התפקוד השחלתי פוחת באופן הדרגתי מספר שנים טרם גיל המעבר עד להיעלמותו כאשר גיל הכניסה למנופאוזה הממוצע בארץ הינו 49 שנים.
חשוב לציין כי קיימת תקופה מקדימה לגיל המעבר הנקראת תקופת הפרי-מנופאוזה , זוהי תקופת מעבר המאופיינת ב"כאוס" הורמונלי המתבטא במחזור וסת לא סדיר (פרקי זמן ארוכים או קצרים בין המחזורים), דימום וסתי כבד, החמרת תסמיני תסמונת קדם וסתית (PMS) ולעיתים הופעת תסמיני גיל המעבר בדרגות חומרה משתנות.
האסטרוגן הינו הורמון בעל תפקיד חיוני ברוב רקמות הגוף ולכן הירידה ברמתו גורמת למגוון של תסמינים, אצל רוב הנשים בתקופת הפרי-מנופאוזה ומנופאוזה, בדרגות חומרה שונות המשפיעות על התפקוד היומיומי ואיכות חייה של האישה. חלק מן התסמינים חולפים תוך פרק זמן קצר עד מספר שנים אך חלקם נמשכים זמן רב ואף למשך כל החיים. התלונות השכיחות ביותר הן גלי חום, דפיקות לב מואצות והזעות לילה, שינויי מצב רוח וחרדות, הפרעות שינה (קשיי הירדמות או יקיצות במהלך השינה) ותסמינים של מערכת השתן והמין כגון תחושת דחיפות במתן שתן, אי נוחות ,יובש נרתיקי וכאב במגע מיני. יתר על כן, לירידה/חסר ברמות אסטרוגן השפעה על מערכות נוספות ביניהן המוח (תסמינים אפשריים: הפרעות בזיכרון, שליפה, קשב וריכוז ועוד), כלי הדם והעצם המתבטאת בעליה בסיכון למחלות לב וכלי דם וכן ירידה בצפיפות העצם.
בכל שלב בחייה של האישה לרבות בשלב המנופאוזה, הצרכים הטיפוליים משתנים. מטרות הטיפול בגיל המעבר הינן הפחתת עד כדי העלמת התסמינים וכך שיפור באיכות החיים וכן הפחתת סיכון למחלות בהמשך החיים. לכן, חשוב מאוד לפנות לייעוץ עם הכניסה לגיל המעבר על מנת לקבל מידע ולבצע דיון לגבי הצורך בטיפול, הכרת סוגי הטיפולים הקיימים – הורמונלים ולא הורמונלים ובמידת הצורך התאמת הטיפול למאפייניה ורצונותיה האישיים של המטופלת.

